מתעניינים יקרים!
אתר קה"ל החדש נמצא בשלבי פיתוח ראשוניים. חלק מן המדורים עדיין חסרים והמידע עשוי להיות חלקי או חסר. האתר יושלם בשבועות הקרובים.
קה"ל - קבוצת הורים לילדים שלמים

זה בריא יותר

הטיעון הבריאותי הוא ככל הנראה הנפוץ ביותר בקרב ההורים המתלבטים (לצד הטיעון החברתי). רבים סבורים כי למילה ישנם מספר יתרונות בריאותיים לכאורה. טיעון זה מורכב מטיעוני-משנה רבים, וננסה לתת עליהם את הדעת באופן פרטני. לכאורה, רשימת המחלות המובאת כאן תשלח אותנו מיד אל חדר הניתוח. אך רצוי שנתעמק בפרטים לפני כן...

לכלוך וזיהומים

מרבית האוכלוסייה בישראל (ובוודאי האוכלוסייה הבוגרת) חיה, כידוע, ללא עורלה. הגישה שלנו למה שנמצא "מתחת לעורלה" חופשית לצורך שטיפה וניקוי, וכתוצאה מכך אנו נוטים להניח שיש לנקות את המקום הזה גם כאשר האיבר מכוסה בעורלה. קלישאות חוזרות מלמדות אותנו כי מתחת לעורלה מצטברים שלל חיידקים וחומרים אחרים שיש לנקות ולשטוף היטב. גם הורים שכבר החליטו באופן סופי לוותר על מילת בנם, עדיין חרדים בשלבי חייו הראשונים לגבי יכולתם לטפל באיבר שאינם מכירים.

לאמיתו של דבר, אין כל צורך לטפל בעורלה, ויש להתייחס לפין השלם כמו לאחת מאצבעות הידיים... ודאי שאין צורך להפשיל את העורלה או להכניס אליה חפצים כאלו ואחרים לצורך ניקוי "תכולתה". "לכלוך" כזה, אשר למענו שוקלים אנו את כריתת העורלה, נמצא במקומות רבים אחרים בגוף האדם: בתוך פי הטבעת, במנהרות האף, בתעלות האוזן, ועוד. למרות זאת, מעולם לא שקלנו ברצינות לגדוע איברים אלו, לחתוך ולחשוף את הבשר, על מנת להצליח להגיע ל"לכלוך" הנמצא בתוכם ולנקותם היטב.

העורלה איננה שונה מאיברים אלו, וגוף האדם יודע להסתדר עם השלכותיה מצוין (למעשה, יודע להסתדר איתה טוב משהוא יודע להסתדר בלעדיה)...

איידס

סדרה של כמה מחקרים בודדים שבוצעו באפריקה וזכו לסיקור תקשורתי נרחב, מצאה קשר לכאורה בין הסרת העורלה לבין סיכויו של גבר להידבק במחלת האיידס כתוצאה ממגע מיני, או להדביק את בת (או בן) הזוג. לצורך הדיון בסוגיה, נניח כנקודת מוצא שמסקנות המחקרים אמינות, אף שיש רבים החולקים עליהן.

לכאורה, לפנינו הצדקה משמעותית לביצוע המילה. האיידס הוא, כידוע, מחלה קשה וחשוכת מרפא, ולמה שלא נעניק לבנינו הגנה ממחלה איומה זו?

ראשית, אף אחד מהמחקרים מעולם לא העלה טענה שהמילה מגנה מפני הידבקות באיידס, אלא רק כי היא מפחיתה את הסיכון במגע מיני בודד בשיעורים כאלו ואחרים. המילה איננה מבטיחה ביטוח נגד איידס, ואיננה משנה כהוא זה את הצורך לנקוט משנה זהירות במגע עם שותף מיני לא מוכר (באמצעות בדיקות דם ושימוש בקונדום בעת קיום יחסי מין מזדמנים). להמחשת הסוגיה, הורים לילד נימול לא יגידו לו "בננו היקר, המילה מפחיתה את סיכוייך להידבק באיידס ב-50%, לכן, תוכל לוותר על שימוש בקונדום במחצית הפעמים שתהיה מעוניין לקיים יחסי מין מזדמנים"... אין חולק כי חינוך למין בטוח הוא כלי יעיל עשרות מונים להתמודדות עם מחלות מין בהשוואה לפעולות מנע כירורגיות.

זאת ועוד, ייתכן כי שכיחות נשאות האיידס באפריקה (המגיעה במדינות מסוימות לכדי שליש מהאוכלוסייה) מצדיקה שקילת פתרון קיצוני כהטלת מום בכלל האוכלוסייה על מנת לצמצם, ולו במעט, את התפשטות המגיפה. אף בכך יש פגם אתי קשה לדעת רבים. במדינת ישראל, ששכיחות האיידס בה איננה גבוהה וודאי שאיננו נחשב למגפה, מדובר בפתרון קיצוני, בלתי מידתי ובלתי סביר.

אגב, מחקר שנערך בחוג לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ורג'יה1 מצא כי מילת נשים מביאה גם כן הפחתה דומה של הסיכוי להידבק בנגיף האיידס במגע מיני. כלומר, הרציונל לכרות חלק מאיבר המין לטובת הפחתת הסיכוי להידבק באיידס נכון לבנים ובנות כאחד. מדוע אתם מחזיקים בטיעון זה כיתרון בריאותי רק ביחס לילדים בנים? מדוע לא עלתה על דעתכם המחשבה לספק גם לבתכם הגנה שכזו? התשובה פשוטה - בניתוק ההתניה התרבותית החזקה, ברור לכם היטב שהרעיון לכרות חלקים מאיבר המין לטובת מטרה כזו, אף אם הייתה נכונה עובדתית, הוא לא פחות ממזעזע ומחריד ואין מקום כלל להעלות אותו על הדעת ולדון בו ברצינות. ראוי ליישם את ההיגיון הבריא הזה באופן אחיד...

ומי בכלל יודע לאן מועדות פני הרפואה? בנכם התינוק, קטן כל כך, יחל לקיים יחסי מין רק בעוד 15 עד 20 שנה. בתקופה ארוכה זו, לא מן הנמנע (ואף סביר ביותר) שתהיה בנמצא תרופה יעילה לאיידס (או חיסון). האם לא תרגישו מגוחכים שהעברתם את בנכם ניתוח על מנת לחסוך ממנו סיכוי קלוש להידבק במחלה, שבמרוצת השנים הפכה למחלה חולפת וניתנת לריפוי (כמו מחלות רבות שקטלו מיליונים לאורך ההיסטוריה, וניתנות כיום לריפוי בטיפול אנטיביוטי פשוט וזול)?

עניין נוסף ואחרון שיש לתת עליו את הדעת הוא "מבחן התוצאה". טענות המחקרים היו צריכות להוביל אותנו למסקנה כי שיעור האיידס במדינות שהמילה מקובלת בהן כהליך שבשגרה ביילודים, יהנו משיעורי איידס נמוכים משמעותית ממדינות שבהן המילה היא הליך נדיר. עיון בנתונים רשמיים, לא מגלה כל מתאם כזה. למשל: שיעור נשאות האיידס באינדונזיה הינו 0.46% ובמאוריטניה 0.40%‏2. מדובר במדינות איסלאמיות שהרוב המוחלט של הגברים בהן נימולים3. לעומת זאת בסין, צ'כיה או קפריסין, שיעורי האיידס הינם 0.05% עד 0.10%. באף אחת מהמדינות האלו לא הייתה מעולם נהוגה מילה שגרתית (למעט בקרב מיעוטים כגון יהודים ומוסלמים, שאינם דומיננטיים במדינות אלו). יצוין כי מהנתונים שלהלן עלולה להשתמע מגמה הפוכה (כאילו האיידס במדינות שבהן נהוגה מילה נפוץ יותר), ויש להדגיש שמתאם כזה - לא קיים אף הוא, ותפוצת איידס בשיעור של 0% עד 0.5% קיימת במדינות שהמילה נהוגה בהן ובכאלה שלא, ללא קשר נראה לעין. את שיעורי האיידס הנמוכים במדינות האיסלאמיות, אגב, ראוי יותר לשייך לשמרנות מינית הרבה יותר מאשר להיעדרה של העורלה.

כמה ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה הן מדינות מוכות איידס, ובחלקן דווקא נהוגה מילה ע"י השבטים המקומיים כמסורת טקסית. גם כאן, אין מקום כמובן "להאשים" את המילה בכך, אך מובן שהיא גם איננה מספקת הגנה כלשהי במבחן התוצאה. כך למשל בקניה, גבון וקמרון שיעור המילה עולה על 80%, ואילו שיעור נשאי האיידס בהתאמה 6.04%,‏ 3.90% ו-4.27%.

דלקות בדרכי השתן

מחקרים מסוימים4 מצאו כי בקרב תינוקות נימולים ישנה סבירות נמוכה יותר להופעת דלקות בדרכי השתן.

ראשית, יש לסייג ולציין כי היתרון לכאורה מופיע רק בשנת החיים הראשונה. בילדים בני שנה ומעלה - חל היפוך, ודווקא הנימולים סובלים מדלקות רבות יותר בדרכי השתן. למעשה, על מנת ליישם היטב את מסקנות המחקר (ובהנחה שדלקת בדרכי השתן היא חזות הכל), רצוי היה למול את התינוק עם לידתו, ולהשתיל את עורלתו מחדש בהגיעו לגיל שנה... בהתחשב בכך שאת מרבית חייו צפוי הילד לעבור לאחר גיל שנה - הרי שאין כל יתרון בריאותי למילה בהקשר זה (אף אם ממצאי המחקר מדויקים ונכונים).

הסבר אפשרי שהועלה לגבי הממצאים הוא כי המחקר בוצע (מן הסתם) בסביבה תרבותית שבה המילה נהוגה ונפוצה. ייתכן מאוד כי בסביבה זו ההורים לא ידעו לטפל בעורלה, ובכך גרמו לזיהומים. מחקרים אחרים הגיעו למסקנות הפוכות5

Goldman M, Barr J, Bistritzer T, Aladjem M. Urinary tract infection following ritual Jewish circumcision. Isr J Med Sci 1996;32:1098-102}.

נוסף על כן, דלקת בדרכי השתן איננה מחלה נעימה בכלל ובתינוקות בפרט, ואף עשויה להצריך אשפוז, אולם היא, בכל זאת, מחלה קלה יחסית, הניתנת לטיפול תרופתי באנטיביוטיקה, וכאשר ישנה נגישות לשירותי רפואה נאותים, היא איננה מחלה איומה כלל וכלל. לא נראה כי יש איבר נוסף בגוף שהייתם מעדיפים לטפל בו באמצעות כריתה כירורגית במקום באנטיביוטיקה, על אחת כמה וכמה עוד לפני שהמחלה בכלל הופיעה, אלא רק "ליתר ביטחון".

ובכלל, בין שהגבר נימול ובין אם לאו, דלקת בדרכי השתן היא מחלה נפוצה הרבה יותר בקרב נשים. ובכל זאת, אף אחד מאיתנו לא שקל ברצינות לגשת לרופא כירורג לבקש לכרות חלקים כאלו ואחרים מאיבר הרבייה של בתו בשל פחד מהדלקת האיומה והנוראה, שכלל עוד לא הגיעה...

ולסיכום: היתרון לכאורה במילה בהקשר זה, נוגע לשנת החיים הראשונה בלבד. בראייה רחבה, מוטב לשמור את העורלה במקומה (או להחזירה למקומה לקראת גיל שנה...). בהתחשב בחומרת המחלה, כריתת עורלה כפרקטיקה רפואית למניעת דלקת, משולה לעקירת כל השיניים כפרקטיקה רפואית למניעת עששת (ואנו מבטיחים לכם שאם דבר כזה היה מקובל בשם דת כזאת או אחרת, היינו מוצאים אנשים הטוענים שזה גם יפה יותר, נעים יותר בחניכיים ומונע קשיים חברתיים ובכלל, מונע את הצורך בלעיסת מזון מוצק - פעולה בלתי נעימה ובלתי אסתטית שאף טומנת בחובה סכנת חנק חמורה - סכנת חיים של ממש).

סרטן הפין

מחקרים שונים טוענים כי שכיחות סרטן הפין בקרב גברים נימולים נמוכה פי שלושה לערך בהשוואה לגברים שאינם נימולים (ומחקרים אחרים טענו: פי עשרה; ואחרים: כלל אין הבדל). לכאורה, מדובר ב"נקודת זכות" חשובה של ברית המילה. אך אם נעמיק בפרטים נגלה כמה עובדות מהותיות:

1) סרטן הפין, כשלעצמו, הוא סרטן נדיר ביותר ושיעורו רק כ-1 ל-100,000 גברים. מדובר במחלה נדירה לפי כל קנה מידה. לשם השוואה - שכיחות סרטן השד לפי הפרסומים המוכרים הוא 1 ל-9 (פי 11,000!). אם תכלית כריתת העורלה היא מניעת הסרטן, הרי שסביר, נכון, הגיוני ושפוי הרבה יותר מבחינה רפואית וסטטיסטית לכרות את ניצני השדיים של תינוקות-בנות כדי למנוע את הסרטן. בכל זאת, כריתת שדיים איננה פעולה רפואית מקובלת כפעולה מונעת, וחלקכם כנראה אפילו מזועזעים מעצם העלאת הרעיון הזה על הכתב. להשחית את גופה של האישה כדי למנוע מחלה תיאורטית שאולי תגיע ביום מן הימים? "זה הרי טירוף". מדוע העורלה זוכה לדין שונה?

2) סרטן הפין, נוסף על היותו נדיר ביותר, מופיע לרוב אחרי גיל 50. גם אם נניח שיש תועלת רפואית כזו, מדוע ולמה נמהרים אנחנו לכרות את עורלתו של הפעוט כבר בהיותו בן שבוע בלבד? גבר בן 50 הוא גבר בוגר, עצמאי, בעל יכולת לקבל החלטות כאלה בעצמו. באמת לא ברור מה עומד מאחורי החיפזון לכרות איבר שיגרום לתחלואה בסבירות אפסית בעוד כמה עשורים.

מחקרים אחרים מצאו כי אמנם יש אמת בטענה כי גברים נימולים חולים פחות במחלה, אך הרגלי היגיינה נאותים ישיגו את אותו יתרון גם ללא כריתת העורלה6.

סרטן צוואר הרחם

כמה מחקרים טוענים לקשר מסוים בין מילתם של שותפים מיניים לשכיחות סרטן צוואר הרחם אצל נשים. לפי מחקרים אלו, היתרון מתגבר ככל שמספר השותפים גדל.

מבלי להתעמק כלל בטענות המחקרים (שאולי נכונות ואולי לא) - סרטן צוואר הרחם היא מחלה שקיים עבורה חיסון כיום שאף ניתן בחינם במסגרת תוכנית החיסונים של משרד הבריאות (נכון למועד כתיבת שורות אלו - לתלמידות כיתה ח'). גם רכישת החיסון באופן פרטי זולה יותר מעלות ניתוח המילה...

משכך, טיעון זה חדל להיות רלוונטי שכן לא סביר לשקול הליך כירורגי לצורך הפחתה מוגבלת של סיכון לחלות במחלה שעבורה קיים חיסון יעיל.

"אבל אפילו הרופא שלי אמר לי שיש יתרונות בריאותיים למילה!"

ייתכן. הרופא שלך גם כן רק בן-אדם. גם הוא מושפע ממטענים חברתיים, ממוסכמות, מציוויים דתיים ומתנאים סביבתיים.

רפואה לא לומדים בבית הספר לרפואה, כי אם ליד שולחן הניתוחים. היקפי המילה בארץ עד תחילת שנות האלפיים הפכו את בעלי העורלות ל"עוף מוזר". מרבית הרופאים בארץ לא יודעים כיצד לטפל בעורלות ואינם מכירים כלל את האנטומיה של איבר מין זכרי שלם, ואין לנו במה להאשים אותם. הם קורבן של התופעה כמו כל אחד אחר.

נשמע לכם מוזר? אתם לא מאמינים שרופא, שאמור לדבוק במדע ובעובדות, ייתפס לשמועות ולמחקרים מפוקפקים? נבקש להדגים לכם זאת ע"י נושא שאינו שנוי כלל במחלוקת בחברה הישראלית ובתרבות המערבית בכלל - מילת נשים. האם אתם מכירים רופא אחד בישראל שיסכים לבצע מילה בילדה לפי בקשת הוריה? קרוב לוודאי שלא תמצאו אפילו רופא שיסכים לעשות זאת באישה בוגרת המביעה את רצונה מדעת. במצרים, למעלה מ-90% מהנשים נימולו בילדותן (שלא כבמדינות נחשלות יותר, ההליך במצרים מבוצע רק על ידי רופאים ורק תחת אלחוש). בשנת 1996, לאחר מאבק ארוך של ארגונים בין לאומיים - הוצאה מילת הנשים במצרים אל מחוץ לחוק. החוק סייג את המגבלה למקרים שקיים בהם "צורך רפואי" בהליך. בפועל, השגת "אישור רפואי" לביצוע מילה כזו היה קל כמו השגת אישור מחלה - כמעט כל רופא היה מוכן לחתום על קיומו של "צורך רפואי" כזה לכל זוג הורים שביקשו למול את בתם, ובפועל - החוק נותר ריק מתוכן ומילת נשים המשיכה להתקיים במצרים בהיקפים הקרובים ל-100%. מקרה זה מדגיש כי רופא, האמור להיצמד למדע, לעובדות ולאתיקה רפואית, יכול להיות מושפע מסביבתו התרבותית הרבה יותר מאשר כל פרקטיקה מדעית. רק בשנת 2007 נסגרה פרצה זו בחוק המצרי (ואף בכך, לא נעלמה התופעה מהתרבות המצרית).

מחקר אמריקאי מעניין בהקשר זה מצא קשר מובהק בין היותו של רופא תומך במילה (מסיבות רפואיות, שהן כמעט בלעדיות באמריקה) לגבי היותו של הרופא נימול בעצמו.

לא בכדי, אין כיום בנמצא אף רשות-בריאות מוסמכת של מדינה כלשהי, הממליצה לכרות את עורלתם של יילודים כטיפול שגרתי (ובכלל זה, אגב, גם משרד הבריאות בישראל). אחד הגופים האחרונים שהמליצו על מילת יילודים שגרתית הוא איגוד רופאי הילדים האמריקאי (המצוטט עד היום ע"י תומכי המילה), וזה שינה את המלצתו כבר לפני שנים רבות ואינו ממליץ עוד על מילת יילודים כדבר שבשגרה (עם זאת, גם עמדתו כיום עדיין שומרת על ניסוח מעורפל ולא חד-משמעי).

אחרית דבר

עבור הציבור החילוני, הציווי האלוהי איננו סיבה טובה דיו על מנת לכרות את עורלת בניו. שלל הטיעונים הרפואיים שהוצמדו לתועלת המילה הם, במידה רבה, "דת" אלטרנטיבית לחילונים המחפשים צידוקים רציונליים, כביכול, על מנת להמשיך ולמול. ייתכן שגם גורמים דתיים המעוניינים בהמשך התפוצה הרחבה של המנהג טומנים את ידם בחרושת השמועות הזו. מוהלים הפונים לכיוון הקהל החילוני מזכירים לא אחת את התועלת הבריאותית של המילה בפרסומיהם.

הטיעונים אינם בהכרח משוללי יסוד. ייתכן שחלקם נכונים במידה כזו או אחרת, אך בבסיס כולם עומדת הטעיה חמורה: אנו זוכים לקבל את מסע הפרסום ה"רפואי" הזה רק לגבי העורלה. אם נבחר אקראית כל איבר אחר בגוף האדם ונגבש רשימה מסודרת של כל החוליים שהוא עלול לפתח במהלך השנים - נוכל "להצדיק" באופן דומה את כריתתם של איברים רבים אחרים, פנימיים וחיצוניים (ולמעשה, ישנם כמה וכמה איברים שכריתתם הגיונית יותר מבחינה רפואית מאשר העורלה). נחסוך מכם את הדיון התאורטי בדוגמאות לאיברים כאלה. אך נכון: איבר שנכרת לא ילקה בדלקת, לא יפתח סרטן, לא יישא מחלות ולא יגרום לנמק... הוא פשוט כבר איננו. טיעונים כאלה מעולם לא הצדיקו כריתה שגרתית של איברי גוף בריאים שאינם עורלה.

רוב היתרונות אשר נהוג לייחס למילת גברים, נמצאו נכונים ותקפים גם לגבי מילת נשים. סביר להניח שאתם מזועזעים בכלל מעצם ההשוואה ומרימים גבה, אבל מדוע ההפרדה? על איזה טיעונים רפואיים-עובדתיים היא נסמכת?

זאת ועוד, מכל היתרונות הרפואיים המיוחסים לכאורה למילה, דלקת בדרכי השתן היא היחידה הרלוונטית לפעוטות. יתר היתרונות יהפכו רלוונטיים רק כאשר יחל הנער בקיום יחסי מין. אם כך, מה החיפזון? האם יש חשש שהעולל יחל בקיום יחסי מין בהיותו בן חודש? מדוע לא להמתין בסבלנות לגיל 15, להושיב את הנער על הכיסא, להסביר לו את היתרונות שיש לכאורה לכריתת עורלתו, ולאפשר לו להחליט על גופו שלו בעצמו? באיזו זכות בכלל אנו מבקשים לקבל החלטות בלתי הפיכות הנוגעות לחיי המין הפרטיים שלו כאדם בוגר?

ולסיום, נסו להניח לרגע את המטען התרבותי בצד ולענות לעצמכם על שאלה פשוטה: האם אתם באמת סבורים שבורא-עולם (בין שתכנו אותו אלוהים, אימא-טבע, אבולוציה, תכנון תבוני או כל תפישה אחרת) יצר את האדם עם פגם מולד כה חמור עד כי הוא דורש התערבות ניתוחית דחופה מיד עם לידת התינוק? מיליארדי גברים בעולם חיים בשלום עם עורלותיהם. העורלה כלל לא נחשבת לאיבר "בעייתי" בהיקף התחלואה שלו.

1http://scholarworks.gsu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1113&context=iph_theses
2CIA World factbook‏ https://www.cia.gov/library/publications/resources/the-world-factbook/rankorder/2155rank.html
3לפי ארגון הבריאות העולמי ומקורות מידע נוספים https://en.wikipedia.org/wiki/Prevalence_of_circumcision
4למשל Cook LS, et al, Am J Publ Health 84:197, 1994
5למשל Cohen HA, Drucker MM, Vainer S, et al. Postcircumcision urinary tract infection. Clin Pediatr (Phila) 1992;31:322-4 וגם
6Maden C, Sherman KJ, Beckmann AM, et al. History of circumcision, medical conditions, and sexual activity and risk of penile cancer. J Natl Cancer Inst 1993;85:19-24