מתעניינים יקרים!
אתר קה"ל החדש נמצא בשלבי פיתוח ראשוניים. חלק מן המדורים עדיין חסרים והמידע עשוי להיות חלקי או חסר. האתר יושלם בשבועות הקרובים.
קה"ל - קבוצת הורים לילדים שלמים

הוא במילא לא יזכור

"הוא במילא לא יזכור". טיעון פשוט לכאורה, המחביא בתוכו כל כך הרבה. קשה לדעת אם הטיעון הזה בכלל נכון עובדתית. יש האומרים שהגוף זוכר הכל, אך אמת היא שאיש מאיתנו איננו יודע לספר מה התרחש עת היה בן כמה שבועות (לא על סמך הזיכרון, בוודאי). ומה הטיעון מחביא בתוכו? ראשית, הוא מחביא בתוכו את ההכרה הבלתי-מעורערת בכך שמדובר במעשה פוגעני. איננו שומעים הורים אומרים ש"הוא גם ככה לא יזכור שנתנּו לו מוצץ", "הוא גם ככה לא יזכור שקילחנו אותו" או "הוא גם ככה לא יזכור שגזזנו את ציפורניו". "הוא גם ככה לא יזכור", נכון לומר על משהו שאנחנו יודעים ומבינים היטב שהוא היה רוצה לשכוח...

ובכל זאת, גם צביעות רבה אופפת טיעון זה. תינוק קטן ורך. מה אנחנו לא עושים בשבילו? אנחנו מחבקים אותו כדי שלא יהיה לו קר וכדי שירגיש אהוב ורצוי, צובעים את חדרו בצבעים רכים ונעימים, קונים עבורו בגדים ומצעים רכים ונעימים, 100% כותנה איכותית ומלטפת בלבד (ורצוי אורגנית) ואף דואגים לכבסם באבקה מיוחדת, שלא תעורר חלילה גירוי בעורו העדין. אנחנו מורחים אותו בשלל תכשירים מיוחדים ויקרים כדי למנוע גירוי ואי-נעימות. את מיטתו אנחנו מרפדים במגנים ובריפודים, שלא יקבל חלילה מכה קלה, ולעתים גם מכסים אותה באפיריון גדול, שלא יהיה, חלילה, קורבן ליתושים וליצורים מטרידים אחרים.

רגע, בעצם, בשביל מה בכלל אנחנו טורחים כל כך? הוא הרי גם ככה לא יזכור, לא? הוא גם ככה לא יזכור אם היה לו קר, הוא גם ככה לא יזכור אם היה לו שורף ומגרד בישבן, הוא גם ככה לא יזכור אם כיסינו אותו בשמיכה רכה ועדינה או במעיל ישן ומרופט, אם עקץ אותו יתוש או אם קיבל מכה קטנה. לא? הטענות הללו לא רק מוזרות מאוד, ייתכן שחלקכם אף כעוסים ממש מעצם העלתן על הכתב, ובצדק. אז מדוע ניתן להצדיק את חיתוך גופו בסכין בשם הטיעון הזה?