מתעניינים יקרים!
אתר קה"ל החדש נמצא בשלבי פיתוח ראשוניים. חלק מן המדורים עדיין חסרים והמידע עשוי להיות חלקי או חסר. האתר יושלם בשבועות הקרובים.
קה"ל - קבוצת הורים לילדים שלמים

המשפחה לא תקבל את זה

חשש מתגובת המשפחה הוא אחד הקשיים הנפוצים העומדים בפני הורים המעוניינים לוותר על ברית המילה. לעיתים החשש תאורטי ונשען בעיקר על היכרות עם הנפשות הפועלות וגישתם המסורתית, ולעיתים החשש מוחשי וממשי, ומבוסס על איומים מפורשים מצד קרובי משפחה כאלו ואחרים. האיום הנפוץ הוא איום ל"החרמת" הילד החדש או לניתוק הקשר עם ה"הורים הסוררים" בכלל. במקרים חריגים נלווים לאיומים אלו גם סנקציות כלכליות ואחרות, אם וככל שקרובי המשפחה מסוגלים להפעיל סנקציות כאלה.

חשש תאורטי

הדרך הפשוטה ביותר לליבון החשש התאורטי, לכאורה (אך לכאורה בלבד) היא הצפת הנושא מול קרובי המשפחה ובחינת תגובתם. מדוע "לכאורה"? אם אכן קרובי המשפחה לא יגלו עניין רב, ולא יביעו כוונה להתערב בשיקולי ההורים ולכפות עליהם את דעתם - בא לציון גואל.

אולם, אם החשש קיים, קרוב לוודאי כי הוא מבוסס על הערכות אמיתיות. ככל שתקדימו להציף את הנושא, כך תגדל ותתעצם המחלוקת ההדדית, וייתכן שהדברים יתגלגלו לכדי מריבה משפחתית גדולת ממדים, כשעוד זמן רב נותר עד להגעתו לעולם של הגוזל.

ברוב המקרים, הניסיון שלנו מלמד שאין זה רצוי להציף את הנושא לפני הלידה. קרוב לוודאי ששום דבר טוב לא יצמח מכך. עם זאת, אתם ורק אתם מכירים את קרוביכם, ורק אתם תוכלו לנסות להעריך מהי הדרך הנכונה מבחינתכם להציג את הנושא. הניסיון שלנו מלמד, שקל הרבה יותר להתמודד עם מלחמות כאלה "עם תינוק בידיים" מאשר עם תינוק תאורטי שעוד לא נולד.

עוד יוער, כי זוגות רבים מסבירים את החשש התאורטי שלהם בטיעונים כגון "המשפחות שלנו דתיות" וכו' (ומוסווה בטיעון זה: המשפחות כן, אך אנחנו לא). כאן חשוב להדגיש כי הניסיון של קה"ל מלמד כי דווקא משפחות דתיות מקבלות את העניין לעיתים בשוויון נפש. ברית המילה, אף שהיא מצווה מרכזית ביהדות, איננה המצווה היחידה בתורה, וגם איננה החשובה שבמצוות. עבור המשפחה הדתית, ייתכן שברית המילה איננה אלא מצווה נוספת שאינכם מקיימים, ממש כמו הכשרות, השבת או כל מצווה אחרת. נראה שדווקא משפחות חילוניות ומסורתיות, הרואות לעיתים את מצוות המילה כ"מצווה היחידה שאנחנו טורחים לקיים" (סוגיה תמוהה כשלעצמה, יש לציין), רואות ב"הפרתה" הפיכה של סדרי בראשית ומשבר גדול.

חיוכו שובה הלב והמראה השברירי של התינוק הקטן עושים את שלהם, ואף אותם מתנגדים מתרככים למראה התינוק ומתחילים להטיל ספק בצורך לפגוע בו ולהכאיב לו. לכן, המלצתנו הכללית היא, להימנע מהצפת הנושא זמן רב לפני הלידה, כשהתינוק הוא עדיין ישות תאורטית ובלתי מוחשית.

חשש מעשי

הורים שכבר הודיעו, ברמה כזאת או אחרת, שאין בכוונתם למול את הרך הנולד (שכבר נולד, או שעדיין בבטן), נתקלים לעיתים בתגובות חריפות מצד המשפחה. התגובות יכולות לעיתים להיות חוסר שביעות רצון והבעת מחאה, האשמות שונות ("איך חינכנו אותך?", "אתם לא יהודים?", "אפילו את המצווה הזו?"), שימוש בשלל הסיבות והתירוצים המשמשים את ההורים המלים ("הוא יהיה חריג", "יצחקו עליו בצבא"), וכלה באיומים מפורשים על "החרמת" הרך הנולד, ניתוק הקשר עם "ההורים הסוררים" ואף הפעלת סנקציות כלכליות ואחרות, אם וככל שהם מסוגלים להפעיל סנקציות כאלה.

הבשורה כי בקרוב ייוולד במשפחה בן שלא יובא "בבריתו של אברהם אבינו" עלולה להיות קשה עבור הסבא והסבתא המיועדים. הגורמים לכך רבים. ראשית, דור זה גדל במציאות שבה אין כלל להרהר אחרי מצוות המילה, ואכן, בדור זה, הקפידו על המנהג גם אחרוני החילונים. הבשורה הזו, במידה רבה, שוברת מוסכמות עבורם. סיבות נוספות הן חבויות ומורכבות יותר: בן נימול, המבשר להוריו כי אין בכוונתו למול את נכדם העתידי, בעצם גם קורא תיגר על הוריו שלו ועל מעשיהם. הוא בעצם טוען בפניהם כי הם פגעו בו והשחיתו את גופו, ובהימנעות זו מבקש האב לתקן את מעשי הוריו (הדבר נכון גם לגבי האם, אם יש לה אחים בנים, אך במידה פחותה). נושא זה כמעט ואינו עולה לדיון פתוח בין הדורות, אך אין ספק כי הוא פצע כואב בסוגיה מורכבת זו.

ההורים המצפים נמצאים בבעיה אמיתית. לכאורה, השכל הישר אומר להם (ואולי בצדק) כי עורלתו של הרך הנולד איננה עומדת בכף המאזניים מול שלמות המשפחה והיחסים התקינים בה. "אולי כבר עדיף לחתוך ולגמור עם זה" (ובשלב זה מצטרפים עוד כמה טיעונים מחזקים בהם כולם עושים את זה, אצלי הכל בסדר וכו').

לא נוכל לקבל את ההחלטה עבורכם, אך חשוב שתענו לעצמכם על מספר שאלות: האם הכניעה לתכתיב לא תייצר את המצב ההפוך (אנחנו, ההורים, נכעס על קרובי המשפחה ונתרחק מהם)? האם מבחינה עקרונית אנחנו מוכנים להתערבות גסה בסמכות ההורית שלנו? לקבלת תכתיבים? לכניעה להוראות? האם אתם בכלל מסוגלים לדמיין את עצמכם במעמד ביצוע החיתוך עצמו, עושים דבר המנוגד לחלוטין לרצונכם ופוגעים בצורה משמעותית בבנכם, הזקוק להגנתכם, למען "שלום בית"? האם אתם לא פותחים פתח עתידי לשליטה בלתי מקובלת על הסמכות ההורית שלכם בעניינים נוספים?

אחרית דבר

הורים רבים מוכנים למול את בנם רק בגלל איום מפורש מצד המשפחה לניתוק הקשר או לסנקציה קשה אחרת. ההורים מניחים, ובצדק, כי האיום הוא ממשי ואמיתי, ולבטים קשים עומדים על כף המאזניים.

חשוב מאוד להרגיע ולהבהיר, כי אל קה"ל הגיעו לאורך השנים מאות רבות של סיפורים דומים. מתוכם, זכורים בקה"ל רק שני מקרים שבהם האיום הפך ממשי בסופו של יום, והמשפחה הקרובה אכן הפעילה סנקציה קשה כנגד ההורים והתמידה בכך לאורך זמן. בכל שאר המקרים, מראה הנכד הרך והמקסים שבה את לב הסבתא המאיימת, והסערה שככה כעבור שבועות או חודשים אחדים.

איננו יודעים, כמובן, להבטיח שאתם לא תהיו המקרה השלישי, אך על פי רוב, הלחץ מצד המשפחה פוחת בצורה ניכרת כבר בחלוף היום השמיני. כשקרובי המשפחה מבינים שההורים איתנים בדעתם ואינם מתכוונים לחתוך את הילד עקב הפעלת לחץ, העניינים בדרך כלל חוזרים למסלולם. כשם שאתם לא מעוניינים לחרב את הקשרים המשפחתיים על קצהו של ילד - כך, כנראה, גם המשפחה...